החלטה בתיק ע"מ 2346/12

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ועבירה נוספת של ביצוע שירות עבור התאחדות שאיננה מותרת, ובימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו לחלופת מעצר. השופט הנכבד קמא קבע בהחלטתו כי יש ראיות לכאורה לפרט האישום השני, ואף יש תשתית ראייתית כלשהי לפרט האישום הראשון, והוסיף כי אף שנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה, הוא מורה על שחרורו לחלופת מאסר, בתנאים מגבילים כמפורט בהחלטה.

התביעה עוררת נגד ההחלטה וטוענת כי העובדה שהמשיב חזר לסורו זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש שנגזר עליו בגין הרשעה קודמת, ולא נרתע מעונש תנאי שתלוי ועומד כנגדו, מלמדת על מסוכנותו של המשיב, אשר לא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר. לכן, עותרת התביעה למעצרו הממשי של המשיב עד תום ההליכים. לעומת זאת, הסנגורית טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 3 מציין באמרתו מיום 05/07/12 כי השתתף בכנס בחירות של הכותלה האסלאמית (להלן גם: הארגון) במגרש הכדורגל באוניברסיטת חברון, והוא מפרט 4 שמות של אנשים שנכחו בכנס, וביניהם מחמד עמרו. באמרה נוספת מיום 10/07/12 מציין העד כי  נפגש עם המשיב 5 חודשים קודם לכן בעניינים עסקיים, וכי לאחר כנס הבחירות שנזכר לעיל, נפגש שוב עם המשיב, ביחד עם עד תביעה 5 שהינו פעיל בולט של הארגון, אשר הציג בפניו את המשיב, וציין כי אף הוא פעיל בארגון. באותה פגישה, המשיב ביקש מהעד כי ידפיס עבורו חומרים של הארגון, אך העד השיב בשלילה. 

עד תביעה 4 מציין אף הוא באמרתו מיום 11/07/12, כי בתחילת חודש אפריל השתתף באסיפה של הכותלה באוניברסיטת חברון, והוא מונה שמותיהם של 20 פעילים שנטלו חלק באסיפה זו, וביניהם "מוחמד יונס עמרו, כבן 24 שנה, בוגר אוניברסיטת חברון, למד שפה ערבית". באמרה מאוחרת יותר מיום 18/07/12 מזכיר העד את המשיב כמי שהשתתף בפעילות ובתעמולת בחירות עבור הארגון שכללה "דגלים, שלטים ותהלוכה" כלשונו. גם עד תביעה 2 מוסר דברים דומים באמרתו מיום 24/07/12, ולעומת כל אלה, המשיב עצמו מכחיש כי הוא פעיל בארגון, ואף מכחיש כי השתתף באותו כנס בחירות באוניברסיטת חברון.

בנסיבות אלה, כאשר קיימות ראיות ממקורות שונים לכך שהמשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, אין מנוס מהמסקנה כי יש סיכוי סביר להרשעה, לפחות ביחס לעבירה שמיוחסת למשיב בפרט האישום השני, ובמידה קלושה יותר - גם לעבירה שבפרט האישום הראשון. לכן התוצאה היא כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, כפי שאכן קבע בימ"ש קמא בהחלטתו.

אשר לעילה, הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, יש בה מסוכנות שבדרך כלל לא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר, ראו למשל ע"מ 4499/08. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר עסקינן במי שהורשע בתחילת שנה זו בעבירה דומה, בתיק יהודה 1052/12, ואף נגזר עליו עונש תנאי בר הפעלה. העובדה שהמשיב שב לסורו, זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש שנגזר עליו בשל הרשעה קודמת, ואף אינו נרתע ממאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו, מלמדת על מסוכנות ממשית ובמידה מסוימת גם על חשש להימלטות מן הדין, בשל העונש הצפוי לו אם יורשע פעם נוספת בעבירות מסוג זה, ולא ניתן להפיג עילות אלה בחלופת מעצר.

התוצאה היא אפוא כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב ויש גם עילות למעצרו, ולכן אני סבור כי יש ממש בערר, וכי טעה השופט הנכבד קמא כאשר קבע שניתן להסתפק בחלופת מעצר, מבלי שנתן בהחלטתו טעם של ממש, מדוע ראוי לסטות בנסיבות שלפנינו מההלכה האמורה.

סוף דבר, הערר מתקבל, והמשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו בתיק זה.

ניתנה היום, 27 בספטמבר 2012, י"א בתשרי התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: